top of page

סיפור חמוד שחוגג שנה: תובנות על עולם העבודה מנהג מונית אוגנדי

אפרת שמיר


במרץ שנה שעברה חזרתי מנסיעת עבודה באוגנדה. נסעתי בשביל לעבוד על מחקר שעוסק בעמותה שנותנת הלוואות קטנות לנשים ברחבי המדינה. גרתי חודש בקמפלה והלכתי כל בוקר למשרד שאני הייתי האדם הלבן היחיד בו, בהפסקות צהריים אכלתי אינג'רה במסעדה שליד המשרד, ובסופי שבוע הייתי נוסעת מחוץ לעיר ומטיילת לבד או עם לאמה, השותפת מחקר שלנו. הכל היה מופלא ומרתק ויפהיפה, ויש המון סיפורים חמודים שחוגגים שנה עכשיו (כולל אחד על מישהו שניסה לגנוב לי את הארנק באמצע רחוב עמוס וכשקלטתי אותו כל כך התעצבנתי שהתחלתי לצרוח עליו והוא נבהל וברח), אבל הסיפור החמוד המדובר קרה דווקא ביום האחרון שלי שם.

ארזתי את התיק הגדול מידי, את התוף ואת הקסדה, העמסתי אותם על המונית של ברנרד, הנהג מונית של הגסטהאוס, ויצאנו לנסיעה של שעה וחצי לשד"ת באנטבה. וכמו בכל שיחה עם מישהו מקומי במהלך החודש הזה (החל מהמדריך סיורים במסגד המתוייר במרכז העיר, וכלה בשומר בשמורת טבע נידחת שטיילתי בה) - מהר מאוד השיחה הגיעה לתכנית להלוואות קטנות שבאתי לחקור, ובכלל לסיפור הזה של עמותות שנותנות הלוואות לאוכלוסיות כפריות באוגנדה, קונספט שהפך להיות ממש נפוץ בשנים האחרונות. אני התעניינתי בסיפור הרחב ובפרספקטיבה של ברנרד על ההשלכות החברתיות של ההלוואות האלה, אבל הוא, שהבין שנפלה עליו נוסעת שכנראה מבינה קצת בענייני כספים, רצה דווקא לנצל את הנסיעה כדי להתייעץ איתי על העניינים הפיננסיים האישיים שלו.

וככה אנחנו נוסעים לנו אני וברנרד, על רקע שמתחלף מהאפור-החום-העצוב של העיר לירוק-הכחול-הרענן של הכפרים שמדרום לקמפלה, ומדברים על כסף וחסכון ואיכות חיים. וכשהוא מתייעץ איתי בנוגע ללקיחת הלוואה, אני מעודדת אותו קודם כל לוודא שהוא עומד ביעד הצנוע של לא לסיים את החודש במינוס, ולנסות, אפילו שזה קשה, לחסוך לפחות 10% מההכנסה שלו בכל חודש. ולמרבה ההפתעה ברנרד אומר בגאווה שהוא דווקא כבר חוסך כל חודש! וכשאני שואלת כמה הוא אומר שזה יוצא בערך 50% מהמשכורת שלו. ואני ממש מופתעת, כי 50% חסכון זה הרבה מאוד, גם עבור אנשים שחיים במציאות כלכלית הרבה יותר פשוטה מזו שלו. וכשאני אומרת את זה, ושואלת אותו איך הוא מצליח, או איך בכלל הוא ידע שזה כ"כ חשוב לחסוך, הוא אומר את הדבר המדהים הבא: הוא אומר שכשהוא התחיל לעבוד בגסטהאוס, אן ותאיס, הבעלים ההולנדים החמודים של המקום, ממש עודדו אותו (ועדיין ממשיכים לעודד את כל העובדים שלהם) לחסוך חלק גדול ככל הניתן מהמשכורת שהם נותנים לו, אפילו שזה קשה. והוא מוסיף ואומר שבעצם רק בזכותם הוא שינה את האופן שבו הוא מתנהל עם הכסף שלו, ורק בזכות זה הוא יכל לשלם על טיפול רפואי לבן משפחה קרוב שנפצע קשה לפני כמה שנים.

וזה ממש וואו. כי איזה שינוי מדהים זה יכול לעשות בחיים של בנאדם, עצם זה שהוא עובד אצל מעסיק טוב. לברנרד זה ממש שינה את החיים. וכשאני אומרת מעסיק טוב, אני מתכוונת למעסיק שבאמת חשוב לו לא רק לתת לעובדים שלו שכר סביר, אלא גם לתת להם ידע שממש חשוב לקבל כדי להתנהל נכון עם השכר הזה. ואת כל הביקורת שאולי אפשר להעביר על שני אירופאים לבנים שעושים כסף מהגסטהאוס שהקימו באמצע קמפלה אפשר, בעיני, לזרוק לפח כי במציאות עצמה, הם ממש עושים שינוי מדהים בחיים של העובדים המקומיים שהם מעסיקים (וכנראה שזה שינוי הרבה יותר משמעותי מכל עמותה סקסית שנותנת הלוואות קטנות לנשים כפריות באוגנדה).

ועוד דבר אחד אחרון שיש לי להגיד בעניין הזה זה שאם אתם מעסיקים -

תהיו מעסיקים טובים ותתנו לעובדים שלכם לא רק כסף, אלא גם את הכלים להבין מה קורה עם הכסף שלהם.

ואם אתם עצמאים -

או אם אתם שכירים והמעסיק שלכם לא הסביר לכם את הדברים האלה -

תהיו מעסיקים טובים לעצמכם, ותקפידו ללמד את עצמכם את הדברים האלה, ואל תחתמו על מסמכים שאתם לא מבינים מה הם אומרים רק כי הסוכן דוחק בכם לעשות את זה.


והנה תמונה שלי עם הנילוס ועם חיוך של שלווה שרק סופ"ש לבד בטבע יכול להעלות לי על הפנים





0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

גזירות

Comentários


bottom of page